מערכת פורומים - אתר הרובוטיקה הישראלי

שלום חברים
:shock:

אולי משהוא יודע למה זכוכית שקופה הרי היא חומר אמורפי כמו שעווה של נר.

יש זכוכיות משובחות בבתים של הסבתות שקוראים להם קריסטלים.
:shock:

איך זה שזכוכית קריסטל שזה התרגום של גביש.
:shock:

האם הזכוכיות המשובחות יש להן מבנה גבישי.
:shock:

האם משהו יודע איזה סוג של מבנה גבישי יש לזכוכית קריסטלים

תודה רבה לכל החברים המלומדים שיתנו לי תשובה. :idea:

על ידי **צדוק** » א' אוקטובר 01, 2006 1:00 pm

שלום לך נכבדי מר אברמוביץ

קביעת המרומזת כאילו חומר אמורפי אמור להיות אטום ואילו חומר גבישי מעביר אור
איננה מקובלת עלי.
לדוגמה מים האם יכול להיות חלוקי דעות על כך שהם אמורפים.
כך גם כל הזורמים* שהם שקופים.
גרפיט הוא חומר גבישי והוא אטום.

שמח תמיד לעזור
צדוק דנגורי

נ.ב.
*זורם = גז או נוזל
מה גורם לשקיפות של חומר אני באמת לא יודע כידוע לך אני בסך הכל טכנאי קרור.
אשמח לעקוב אחרי הדיו כאן בפורום.
אני חושב שגיא יונה יביא תשובה טובה.

על ידי **גיא יונה** » א' אוקטובר 08, 2006 8:45 pm

שלום רב,

אנסה לא לאכזב ולתת תשובות כמיטב יכולתי לשאלותיו של אברמוביץ', ואח"כ אתייחס קצת להודעתו של צדוק. אני מתנצל מראש לכל המדקדקים כי ההסבר הוא פשטני ונועד שכמה שיותר אנשים יבינו אותו, ולכן אינו כולל מושגים פיזיקליים "נכונים" ונוסחאות אלא הסבר אינטואיטיבי בלבד.

1. אתה צודק כאשר אתה מצביע על חומרים אמורפיים כעל חומרים שקופים יותר מחומרים גבישיים, אולם זהו רק "כלל אצבע". כלל אצבע נוסף הוא שככל שהמולקולות המרכיבות את החומר הן מורכבות יותר, הוא יהיה אטום יותר. לכן שעווה יותר אטומה מזכוכית, אפילו שגם היא אמורפית.

חומרים הם שקופים לתדרים מסויימים של אור מאחר ואין בהם "תדירויות אופייניות" המתאימות לאותם תדרים, היכולים להגיב איתם. תדירויות אופייניות אלו מתאימות למרחקים שונים שניתן למצוא בתוך החומר (כמובן רק מרחקים שחוזרים על עצמם נחשבים). מרחקים כאלו יכולים להיות בין הגרעינים במולקולות לאלקטרונים השונים בהן, או בין גרעינים שונים בגביש. בחומר אמורפי, אין "מרחקים בין גרעינים שונים בגביש" אלא רק המרחקים בין הגרעינים במולקולות לאלקטרונים, ולכן ישנן פחות תדירויות אופייניות, וכך פחות תדרים שנחסמים והחומר יהיה יותר שקוף. בעקרון, המרחקים בתוך המולקולות קטנים יותר ומתאימים לתדרים גבוהים יותר, ולכן חומרים אמורפיים בכל זאת יהיו אטומים לתדרים גבוהים יותר של קרינה - וכך זכוכית רגילה אטומה לגמרי לאורכי גל הקצרים מ-300nm (אולטרא-סגול). כמו-כן, ככל שמולקולות הן מורכבות וגדולות יותר הן חוסמות אורכי גל רבים וארוכים יותר, וכך שעווה המורכבת ממולקולות מורכבות חוסמת גם את רוב האור הנראה. אולי תוכלו להבחין בכך ששעווה מעבירה יותר טוב אור אדום (בעל אורך גל ארוך, המתאים לגודל גדול יותר של מולקולות) מאשר אור כחול?

2. כבר בעת העתיקה השתמשו בשני המונחים "קריסטל" ו-"זכוכית" לסירוגין ובאותו הקשר - כנראה למטרות ספרותיות. כך למשל בשיר מפפירוס אוקסירינקוס (Oxyrhynchus) מהמאה ה-3: "והקריסטל, לאחר שטעם טעמו של האש, רוכך על ידי מכותיו של הפאיסטוס (אל הנפחים) ... הזכוכית קיבלה את כח נשימתו והתנפחה סביבה ככדור". כך גם במקורות רבים נוספים ביוונית ובלטינית. עם הזמן, המונח "קריסטל" החל מתייחס לזכוכית איכותית יותר ושקופה (הזכוכית בימי קדם היתה מעט צבועה). כיום המונח "קריסטל" משמש לציון זכוכית-עופרת חתוכה ומלוטשת. לזכוכית זו מקדם שבירה הרבה יותר גבוה מאשר לזכוכית רגילה, ולכן היא נראית דומה יותר לאבן יקרה.

3. לא - לשום זכוכית אין מבנה של גביש, אחרת היו קוראים לה קוורץ.

4. קריסטל, כפי שהזכרתי קודם, אינו בעל מבנה גבישי, אלא הוא זכוכית אמורפית לכל דבר שהוסיפו לה תחמוצת עופרת בריכוז של 14% עד 28%. זכוכית זו משמשת גם במנורות הלוגן, שפופרות CRT ועוד מכשירים, אך לא קוראים לה קריסטל מאחר שאינה חתוכה כה יפה... אציין שתחמוצת העופרת היא חומר רעיל ולכן אסור להשאיר משקאות בכלי קריסטל למשך ימים רבים (אל דאגה - בזמן הארוחה העופרת לא תעבור ליין, אלא רק באחסנה ארוכה).

ברצוני להוסיף, כי מים אינם חומר אמורפי כלל, והם חומר גבישי לכל דבר (קרח). המונח "חומר אמורפי" מתייחס למוצקים בלבד, בניגוד לחומר גבישי. כמו כן לא כל הזורמים הם שקופים... כך למשל כספית.

בברכה,

גיא יונה
עורך האתר

תודה לך מר גיא יונה

אם נתייחס למונח קריסטל כתרגום של גביש האם אפשר לומר
ש"הקריסטלים" של הסבתות אינם קריסטלים.

יש ברשותי אבן טבעית בשתוכה יש קטעים של גרעינם שקופים שקופים .
האם הקטעים השקופים הם קוורץ .

האם יש כלי אוכל או טכשיטים עשויים מקוורץ טבעי.

האם הקוורץ הטבעי נקרא קריסטל.

לפני מספר חודשים ראיתי בערוץ ההסטוריה מחקר על אחד הצארים שמת מהרעלה.
אני לא זוכר את פרטי המקרה ואת שם הצאר גם לא את סוג ההרעלה אבל הדברים
יוכלים להיות מענינים אם זאת הייתה הרעלת תחמוצת העופרת.
בעבר ידוע שבחצר המלוכה הרוסית נהגו לאכול מכלי "קריסטל" -זכוכית-עופרת .
ובמיוחד לשתות וודקה מכלי קריסטל כניראה שהוודקה הייתה מאוחסנת גם בבקבוקי הגשה
מזכוכית-עופרת .

תודה לך מר גיא יונה אני מפסיק לשתות מכלי קריסטל ובמיוחד לא אלכהול.

על ידי **גיא יונה** » ב' אוקטובר 09, 2006 11:23 pm

שלום רב,

ה-"קריסטלים" של הסבתות אינם גבישים, אך לזכוכית מסוג זה בהחלט קוראים "קריסטל" - והיא בכל זאת שונה בהרכבה הכימי מזכוכית רגילה. זה עניין של סמנטיקה.

סביר מאוד להניח כי גרעינים שקופים הנמצאים בתוך אבן טבעית הם גבישי קוורץ קטנים, אם כי קיימים מינרלים נוספים שיכולים להיות מאוד דומים, אך קוורץ הוא הנפוץ ביותר.

מאחר וקוורץ נחשב מינרל נפוץ מאוד, הוא זול ולכן לא נהוג לעשות ממנו תכשיטים. עבור תכשיט זול ישתמשו בזכוכית רגילה, ותכשיט יקר יכיל מינרלים יותר יקרים, כגון יהלומים... וריאנטים של קוורץ דוקא משמשים כאבנים טובות, בהן אמטיסט, ישפר, עין הנמר ועוד. אני לא מכיר כלי אוכל העשויים מקוורץ, אך אין מניעה לדעתי לייצר כאלו. כלים מעבדתיים רבים עשויים מקוורץ מכיוון שהוא חומר עמיד יותר לחום מאשר זכוכית.

הקוורץ הטבעי אינו נקרא קריסטל. הוא גביש ומשתמשים בשמו "קוורץ" בכל השפות.

אני לא מכיר את מקרי ההרעלה של חצר המלוכה הרוסית, אך בחצר המלוכה הרומית נהגו לבשל בכלי עופרת גדולים כדי להמתיק את המזון, ותחמוצת העופרת שמשה מעין ממתיק (לרומים לא היה סוכר, והם השתמשו בדרך כלל בדבש). ידוע על מקרים רבים של אצילים רומים שמתו מהרעלת עופרת. אך, אין מה לפחד מאחר ודרושות כמויות גדולות של תחמוצת העופרת בכדי לגרום להרעלה - הכמות ביין מכוס קריסטל היא לדעתי זניחה.

בברכה,

גיא יונה

על ידי **צדוק** » ה' אוקטובר 12, 2006 1:37 pm

ניראה לי שלא ניתן ליצר כלי אוכל מקוורץ גבישי מסיבה פשוטה.
גודל הגרעיו של הגביש . "סלעי הקוורץ" הם בדרך כלל אוסף של כמה גרעיני גביש.
הסתכלתי בחניות שמוכרות אבנים לא ראיתי אף אבן שיש בה גביש אחד תהיה גדולה ככול שתהייה . כאשר האבן מורכבת ממספר גבישים ומלטשים אותה רואים בחיבור את הגבול של הגרעינם וזה סך הכל ניראה כמו שבר מכוער זכוכית נראת יותר טוב בכגלים כאלה.

ניראה לי שהרעלת עפרת מכלי "זכוכית קריסטל" (זכוכית תחמוצת העופרת) היא מוגזמת מאוד

הזכוכית אחרי שהתקרשה היא חומר קשה ביותר. אם יש דיפוזיה בין כלי האוכל לאוכל
זה רק בשכבה העליונה של החומר , אם בכלל.וכאמור רק בשכבה החיצונית של הכלי.
ואם בכלל כמות זנימה זאת עברה בדפוזיה סביר להניח שהשכבה הבאה לא תעבור כלל.

למר אברמוביץ לדעתי רצוי להיות מודאגים מסתימות המלגן שיש לנו
בעיקר לאנשים מבוגרים. כיום יש סתימות פלסטיק אבל אצל אנשים רבים נשארו סתימות
האמלגן שמכילות כשליש מהכמות שלהם עופרת.
מדינת ישראל היא אחת מהמדינות שאין בהם איסור על סתימות המכילות עפרת.

יש סברה שאחת הסיבות לטרוף של האצולה הרומית היא שמוש בבתיהם באינסטלציה מעופרת.
(מר גיא יונה כתב על שמוש בכלים מעופרת אבל לפי מה שבדקתי באינטרנט זה שמוש באיסטלציה) בבתים של פשוטי העם כמובן לא הייתה איסטלציה מעופרת והם הובילו את המיים ידנית.

ניראה לי שמצאתי את הסיבה לטרוף של האוכלוסיה הישראלית
לא כמובן העופרת שנמצאת באחוזים נמוכים ביותר באיסטלציות הישנות
אלה סתימות האמלגו שנמצאות אצל רוב האוכלוסיה הישראלית.