אודה לך אם תאשר אם הבנתי אותך נכון.דיודה סילקון מפל המתח שלה 0.8V, דיודה
גרמניום 0.6V.
הבנת נכון. מפל מתח אופייני של דיודת סיליקון הוא 0.7-0.8V ועבור דיודות גרמניום הערכים נמוכים יותר, ועומדים על 0.45-0.6V (ואולי אף פחות מכך). יש לציין שמכיוון שאנו רק משתמשים בקירוב לאופיין המתח של הדיודה האידיאלית, ערכים אלו אינם מדוייקים לגמרי ותלויים באופן השימוש בדיודה (אך הקירוב הזה טוב מספיק למרבית השימושים בהם אנו יכולים להשתמש).
האם זה לא משפיע במה שמזהמים את הסיליקון או הגרמניום. כשאומרים דיודה סיליקון או גרמניום מה הזיהום הרגיל שלהם.
למיטב הבנתי לא. פליטת האור מתרחשת כאשר האלקטרונים "חוזרים" מרמת ההולכה לרמת הערכיות בחומר. אורך הגל שלהם תלוי בסוג החומר בלבד. כאשר אנו מזהמים (או "מסממים") את החומר, הזיהום הוא עדיין בריכוז נמוך מאוד והסיכוי שהאלקטרון יפול לאטום זר (חלק מהזיהום) הוא גם נמוך מאוד, ולכן אורך הגל הנפלט לא ישתנה בעקבות הזיהום (למעשה, השינוי יהיה קטן כ"כ שניתן להבחין בו רק בספקטרומטרים משוכללים...). אולי קיימים תהליכים שאני לא מודע להם, המשפיעים על עוצמת האור הנפלט. בכל מקרה הזיהום משפיע על התכונות החשמליות של הדיודה.
האם כוונתך בשאלה באיזה חומר מזהמים את הדיודות, או מהו ריכוז הזיהום?
החומרים שנהוג לזהם בהם מוליכים למחצה הם זרחן, אלומיניום, בור, גליום וארסן (ויש עוד). ריכוז הזיהום שונה מאוד בין הדיודות, ואף אינו אחיד בתוך הדיודות (קל יותר לייצר זיהום שאינו אחיד) - כך שקשה לי לספק תשובה לשאלה זו.
האם דיודה קולטת אור מסתדרת עם התאוריה שבעצם כל הדיודות פולטות אור
כן. מדובר בתהליכים המשלימים זה את זה. דיודות "רגילות" שאינן משמשות כפוטודיודות, מצופות בחומר המונע מאור לחדור פנימה, וזאת כדי שהתכונה "הקולטת אור" שלהן לא תבוא לידי ביטוי. כך שלמעשה אתה יכול גם לטעון, שכל דיודה היא גם "דיודה קולטת אור". אור הפוגע בחומר מוליך למחצה יוצר למעשה נושאי מטען חשמלי בתוכו, ובתנאים השוררים בדיודה, יצירה עודפת זו מפירה את שיווי המשקל בה וגורם לה להוליך זרם שעוצמתו תלוייה בעוצמת האור הפוגעת בה. תהליך קליטת האור הפוך בדיוק לתהליך פליטת האור, וגם בו יש משמעות גדולה לחומר ממנו עשוייה הפוטודיודה, בו תלוי אורך הגל שהדיודה מסוגלת לקלוט.
בברכה,
גיא יונה