שלום רב!
לא אתייחס לדיון לעיל על אופרטורים, נגזרות וכו', רק בעניין ההיסטוריה של החדו"א מר אברמוביץ' לא קיבל תשובה מספקת - ובכן:
החשבון הדיפרנציאלי והאינטרגלי פותח ע"י סר אייזיק ניוטון באנגליה וע"י גוטפריד וילהלם פון לייבניץ בגרמניה בערך באותן השנים, ובאופן בלתי תלוי האחד בשני. הם אמנם התכתבו ביניהם, אך ישנו ויכוח "מי היה הראשון". יש לציין שניוטון ניסה לפתח את החדו"א כדי לפתור בעיות פיזיקליות ולתת מובן למושג "מהירות רגעית" למשל, ואילו לייבניץ ניסה לתקוף בעיות גיאומטריות כגון מציאת משיק לעקומים במישור.
בשנת 1671 ניוטון כתב את "De Methodis Serierum et Fluxionum" - מאמר בו הוא מתאר את המושגים נגזרת ואינטגרל ואת הקשר ביניהם. הוא השתמש בנגזרת כמושג הבסיסי, ותיאר כיצד מוצאים שטחים, משיקים, אורך של עקומים ומינימום ומקסימום של פונקציות. פתרונן של בעיות כאלו היה ידוע עוד קודם, אך הוא הראה כיצד משתמשים בשיטה חזקה אחד - חדו"א, כדי לפתור את כולן. המאמר לא התפרסם באותה תקופה, אלא רק יותר מ-60 שנים אח"כ כאשר הוא תורגם לאנגלית ע"י ג'ון קולסון.
לייבניץ החל להתעניין בגיאומטריה אינפיניטסימלית בערך בשנת 1673, ואז הוא שמע על כך שניוטון מצא כל מיני שיטות כלליות להתעסקות עם בעיות מסוג זה. מכל מיני סיבות (בין היתר, ה-Royal Society לא אהבו אותו כי הוא לא סיים לבנות להם מכונה שהבטיח שיבנה..) הוא החליט לנסות להגיע לכל ההישגים הללו בעצמו, ובשנת 1675 פרסם את המאמר הראשון בו מופיע סימן האינטגרל, נוסחה לגזירת x^a כאשר a רציונלי, נוסחת הנגזרת של מכפלת פונקציות וכלל השרשרת. ניוטון כמובן האשים אותו בגניבת שיטותיו וכו', אך זה לא מדוייק. אציין שהפורמליזם המתאר את החדו"א כגבולות הופיע רק הרבה זמן מאוחר יותר, ע"י ד'לאמבר בעיקר.
אני מקווה שזה עזר להבהיר כמה נקודות בעניין ההיסטוריה של החדו"א, לא רק לתלמי אלא גם לשאר החברים.
בברכה,
גיא יונה